אין יהודי בארץ ישראל שחי לפני 60 שנה ופניו הקדושות של המלאך המושיע מהר"א מבעלזא זיע"א אינם טבועים במוחו. דלתו היתה פתוחה תמיד לכל אדם באשר הוא, להיוועץ ולהתברך בישועה כללית ופרטית. מי שרצה לפעול, ידע שאצל המלאך זה אפשרי.

המלאך המושיע, או בכינוי הידוע דער בעלזער רב זיע"א,  אמנם חי בתוכנו, אבל כל כולו היה בלתי לה' לבדו כמלאך ה' צבקות. הוא לא אכל ולא שתה רק כדי קיום נפשו. הוא היה מסוגף בייסורים ותעניות, והתמסר כל כולו למען טובת עם ישראל.

ידוע שבכל פעם שבאו לספר לו דבר גנות על יהודי, אפילו על יהודי שצריך לעוררו לתשובה, מיד נזעק: "ווי קען מען רעדן לשון הרע אויף דער באשעפער'ס א קינד" (איך אפשר לדבר לשון הרע על בן של הקב"ה).

כפי שבחייו היה דלתו של המלאך המושיע פתוח לכל עם ישראל, במידה כנגד מידה, דלתות הישועה פתוחים בפניו. כל מה שבירך, הבטיח, התקיים. ממש בבחינת "מלאך אלוקים".

לפני מותו, כשכבר הרגיש שכלו כוחותיו, דיבר נוראות על חשיבות החזקת המוסדות הק' בארץ ישראל, שהקים בעשר אצבעותיו לאחר שואת אירופה. מוסדות בעלזא הם מהמוסדות הגדולים בארה"ק ועלויות הקיום הם גדולים ועצומים. כדי להחזיק אותם צריך להגיע לכל עם ישראל.

והוא הבטיח, שכשם שבחיי חיותו הוא לא נשאר חייב לשום יהודי הכרת הטוב, כך גם לאחר מותו.

הוא לא יישאר חייב הכרת הטוב לשום יהודי.

ואמר תמיד: המוסדות ואני היינו הך. ומי שתורם למוסדות כאילו נתן לי בעצמי.

רבבות אלפי ישראל מעידים, שראו ישועות ומופתים גלוים בזכות תרומתם למוסדות ביום ההילולא.

אם אתם זקוקים לישועה, זו הכתובת.

יש כאן הבטחה של "המלאך המושיע" שעובדת.